<h1>צרור החיים הדרך השלישי סימן י"ח</h1>
<h2>דף צד:</h2>
והנוטל צפרניו או שערו או שפמו או זקנו חייב משום גוזז. ודוקא בשנטלן בכלי, אבל נטלן זו בזו, בין לעצמו בין לאחר פטור אבל אסור. והמלקט לבנות מתוך שחורות אפילו אחת חייב אע"פ שהנוטל שערו שיעורו בשתים, בזה אפילו אחת, ואפילו בחול אסור לעשות כן משום שהוא דרך הנשים, ואיכא משום לא ילבש גבר שמלת אשה (דברים כ"ב). צפורן שפירש רובה וציצין של עור שפירשו רובן או פירשו כלפי מעלה ומצערות אותו, מותר ליטול אותן ביד אבל לא בכלי, ואם נטלן בכלי פטור אבל אסור. ואם אינן מצערות אותו אפילו ביד אסור. ואם לא פירש מהן רובן אפילו מצערות אותו אסור ליטלן ביד. ואם נטלן בכלי חייב.
<h2>דף קד:</h2>
הכותב שתי אותיות חייב. והמוחק כתב אחת על מנת לכתוב במקום המחק שתי אותיות, חייב. והכותב אות גדולה ויש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות, חייב. כתב אות אחת והשלים בה את הספר, חייב. והכותב אות אחת סמוך לכתב, או כתב על גבי כתב, פטור אבל אסור. ואין הכותב חייב עד שיכתוב בדבר הרושם ועומד כגון דיו ושחור וסיקרא וכיוצא באלו. אבל הכותב בדבר שאינו עומד, או אפילו בדיו על דבר שאינו עומד, כגון עלי ירקות, פטור אבל אסור, דבעינן שיכתוב בדבר העומד על דבר העומד.
<h2>דף קו:</h2>
הצד דבר שדרך מינו לצוד, חייב, כגון חיה עוף ודגים. והוא שיצוד אותן למקום שאין מחוסר צידה. כגון רדף אחר צבי עד שהכניסו לבית או לחצר או לגנה, או שדלה דג מן המים בתוך ספל של מים, הרי זה חייב. והמפריח צפור לבית ונועל עליו, או שהבריח דג ועקרו מן הים לברכה של מים, או שרדף אחר צבי עד שנכנס לטרקלין גדולה ונעל עליו, פטור אבל אסור. שאין זה צידה גמורה, שאם יבא לקחתו צריך לרדוף אחריו ולצוד. והצד ארי אינו חייב עד שיכניסנו לכיפה שהוא נאסר שם. כל מקום שאם ירוץ בו יגיע לחיה בשחיה אחת, או שהיו הכותלין מגיעין זה לזה עד שיפול צל שניהם לאמצע כאחד, הרי זה מקום קטן, ואם הבריח הצבי וכיוצא בו לתוכו חייב. ומקום שהוא גדול מזה והבריח חיה ועוף בתוכו פטור ואסור. וכל שדרך מינו לצודו אפילו לא צדו אלא לשחוק בו, חייב. צבי שנכנס לבית ונעל לפניו, חייב. נעלוהו שנים, פטורין. ואם אין אחד יכול לנעלו ונעלוהו שנים חייבים. ישב אחד על הפתח ולא מלאהו וישב השני בצדו ומלאהו השני חייב. ישב הראשון ומלאהו ובא השני וישב לו בצדו, אע"פ שעמד הראשון והולך לו, הראשון חייב והשני לא עשה כלום, ומותר לשני לישב במקומו עד הערב, ולוקח הצבי. למה זה דומה, לנועל ביתו לשמרו, ונמצא צבי שמור בתוכו שלא עשה כלום. ובירושלמי משמע שהתירו לנעול לכתחלה ביתו ולשמור ביתו וצבי בתוכו, דכיון שהוא צריך לשמור ביתו אע"פ שעל ידי כן נצוד הצבי ממילא, מותר. ובלבד שלא יתכוין לשמור את הצבי, דגרסינן התם (סופי"ג) היה רץ צבי כדרכו ונתכוין לנעול בעדו ונעל בעדו ובעד הצבי, מותר. ראה תינוק מפקח בגל ונתכוון להעלותו ולהעלות צרור עמו, מותר. ופי' אפילו מתכוין להעלות הצרור עמו, אף רישא כן. נכנסה לו צפור תחת כנפיו, יושב ומשמרה עד שתחשך ומותר.
המפרק חיה או עוף מן המצודה פטור. והצד אווזין ותרנגולין ויוני עליה פטור ואסור. וזיזין וצרעין ויתושין אין במינן ניצוד ולפיכך הצדן פטור ואסור, ואמרי' (ק"ז, ב') הצד פרעוש בשבת ר' יהושע פוטר. משמע פטור ואסור. וכתבו בתוספות שאם מתירא שמא ישכנו כ"ש שאם נושך אותו יכול להסירו ואינו אלא כמתעסק, מידי דהוה אקוץ ברשות הרבים.
<h2>דף קז.</h2>
הנחשים והעקרבים וכיוצא בהם שמזיקין, הואיל ונושכין, אע"פ שאין ממיתין, צדין אותן, כיצד, כופה כלי עליהם כדי שלא יזיקו, אבל (אם) לא ימיתם בשבת. וכל הנוטל לנשמה לאחד מכל מיני בהמה חיה ועוף ודג ושרץ בכל מיני מיתה, חייב.
<h2>דף קז:</h2>
המפרק חיה או עוף מן המצודה פטור. והצד אווזין ותרנגולין ויוני עליה פטור ואסור. וזיזין וצרעין ויתושין אין במינן ניצוד ולפיכך הצדן פטור ואסור, ואמרי' הצד פרעוש בשבת ר' יהושע פוטר. משמע פטור ואסור. וכתבו בתוספות שאם מתירא שמא ישכנו כ"ש שאם נושך אותו יכול להסירו ואינו אלא כמתעסק, מידי דהוה אקוץ ברשות הרבים.
<h2>דף קכא:</h2>
הנחשים והעקרבים וכיוצא בהם שמזיקין, הואיל ונושכין, אע"פ שאין ממיתין, צדין אותן, כיצד, כופה כלי עליהם כדי שלא יזיקו, אבל (אם) לא ימיתם בשבת. וכל הנוטל לנשמה לאחד מכל מיני בהמה חיה ועוף ודג ושרץ בכל מיני מיתה, חייב.
<h2>דף קנ.</h2>
וגרסי' בפרק שואל אדם חשבונות של מצוה מותר לחשבן בשבת, ואמר רב חסדא פוסקין צדקה לעניים בשבת. ואמר ר' יעקב אמר ר' יוחנן, מפקחין פקוח נפש בשבת, ואמר ר' יעקב אמר ר' יוחנן, הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות לפקח על עסקי רבים. והולכין לטרסיאות ולקרקסאות לפקח על עסקי רבים בשבת. ותנא דבי מנשה משדכין על התינוקות (ליאסרם) [ליארס], ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות, וחשבונות שעברו ואינן צריכין ליכא איסורא אי ליכא [אגרא דאגירא] בהדיה. וחשבונות העתידין להיות אסורין. ומותר אדם לומר לכרך פלוני אני הולך למחר, שאם יש בורגנין הולך ואפי' בשבת. ונהגו להכריז מי שמצא אבידה פלוני', ואינו אסור משום דבור של חול, דחזרת אבידה מצוה היא, ובדבר מצוה מדבר אדם, ועוד התם בפרק שואל (קנ"א, א') היתה עומדת בהמתו חוץ לתחום, קורא לה והיא באה. וכן השיב לי מורי הרשב"א ז"ל בתשובה. ואין קורין בשטרי הדיוטות בשבת, י"מ שטרי מקח וממכר, וי"מ שטרי שלומים.
<h2>דף קנז.</h2>
תנן התם בפרק אחרון של מסכת שבת מפירין נדרים בשבת, ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת. ואוקימנא דמפירין נדרים בשבת בין לצורך השבת בין שלא לצורך השבת. ונשאלין לנדרים שהן לצורך אע"פ שהיה להם פנאי מערב שבת. וגרסי' בנדרים בפרק נערה המאורסה (ע"ו, ב') אמר רב נחמן, הלכתא נשאלין לנדרים מעומד וביחידי ובלילה ובשבת ובקרובים, אפילו איפשר לו מבעוד יום.
